Daf 21a
אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לְקַדֵּשׁ יָדָיו [וְרַגְלָיו] בַּכִּיּוֹר מִמֶּנּוּ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא בְּתוֹכוֹ אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ בְּתוֹכוֹ
Rachi (non traduit)
בכיור. שיכניס ידיו ורגליו בתוכו:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תָּא שְׁמַע אוֹ שֶׁטָּבַל בְּמֵי מְעָרָה וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה הָא מֵי כִיּוֹר דּוּמְיָא דְּמֵי מְעָרָה וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה
Rachi (non traduit)
הא כיור דומיא דמערה. והיכי דמי כגון שנכנס לתוכו:
לָא מֵי מְעָרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר כָּל גּוּפוֹ טוֹבֵל בָּהֶן יָדָיו וְרַגְלָיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן
Rachi (non traduit)
מי מערה איצטריך ליה. כלומר לעולם דכוותיה בכיור נמי פסול והאי דנקט מי מערה איצטריך סד''א הואיל וטבילה מעלייתא היא עדיפא היא מכיור שהן שאובין וקידוש אין כאן וטבילה אין כאן אבל הכא טבילה איכא קמשמע לן:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף מֵי כִיּוֹר נִפְסָלִין לְמַתִּירִין כְּמַתִּירִין לְאֵבָרִים כְּאֵבָרִים
Rachi (non traduit)
ה''ג אמר רבי חייא בר יוסף מי כיור נפסלין למתירין כמתירין לאברים כאברים ורב חסדא אמר אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד השחר כאברים:
לאברים כאברים. לקדש מהן לעבודת הקטר חלבים נפסלין בעמוד השחר כמו שאברים נפסלין בלינת עמוד השחר כדכתיב עד בקר אבל כל הלילה כשרין לקדש מהן לעבודת לילה ואם שיקעו קודם עמוד השחר מעט כשרין מימיו לקידוש עבודת [היום:
אף] למתירין כו' כאברים. כשם שאין האברים נפסלין אלא בעמוד השחר אף כל לינות אין פוסלות בשום קדושה אלא בעמוד השחר:
Tossefoth (non traduit)
מי כיור נפסלין למתירין כמתירין. פי' לדם וקומץ נפסלים מימיו בשקיעת [החמה] כמו שהמתירין נפסלין בשקיעת החמה כדאמר באיזהו מקומן (לקמן זבחים דף נו.):
רַב חִסְדָּא אָמַר אַף לְמַתִּירִין אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר כַּאֵבָרִין וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כִּיּוֹר כֵּיוָן שֶׁשִּׁקְּעוֹ שׁוּב אֵין מַעֲלֵהוּ
Rachi (non traduit)
ור' יוחנן אמר כיור כיון ששקעו. בבור כדרך מצותו סמוך לשקיעת החמה:
שוב אין מעלהו. כל הלילה וקס''ד דאפי' לעבודת הלילה קאמר ר' יוחנן דמיפסל בה העלאתו ואתרוייהו פליג:
Tossefoth (non traduit)
כיור כיון ששקעו אין מעלהו. למאי דס''ד השתא דהעלאת לילה פוסלן לכל עבודות יש תימה דתיקשי ליה כמה משניות דמסכת תמיד (דף כח.) שהיה מקדש לתרומת הדשן ואחיו הכהנים שהיו מקדשים כמו כן בלילה ומיהו איכא לאוקמינהו כר' אלעזר בר''ש וכמאן דפשיט לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו והא כרבי אבל קשה אכתי היאך היו עושין תרומת הדשן לרבי וי''ל בכהנים ישנים שניעורו כל הלילה ואין צריכין לקדש ומתני' דיומא (דף כב.) דמוכחא שהיה תרומת הדשן בכהני חדתי דקאמר עלה דלכך לא הוה פייס בתחילה בתרומת הדשן משום אונס שינה כר' אלעזר בר''ש אי נמי י''ל שהיה להם מים בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרומת הדשן ועוד יש לומר דמקידוש תרומת הדשן לא קשיא מידי דפסול עבודת לילה דרבנן ויש עוד טעם להכשיר בתרומת הדשן טפי מבכולה לילה כדפירש בקונטרס בסמוך עוד יש לומר דניחא ליה למיפרך מדר' יוחנן אדר''י טפי ממתניתין דתמיד משום דאיכא לדחויי דסבירא ליה למתני' דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה אפי' במים אע''ג דסוגיא דשמעתין ודאי לאו הכי סבירא ולהאי פירוש ניחא השתא דלא מצי לאקשויי מברייתא דלעיל דפליגי בה רבי ורבי אלעזר בר''ש דקתני קידש בלילה צריך לקדש ביום דמשמע הא בלילה מיחזי חזי:
כיור כיון ששקעו. פירוש האי דמהני שיקוע למים היינו קודם שנפסלו דלאחר שנפסלו אמרי' בפ' כל שעה (פסחים דף לד:) דאין זריעה להקדש:
לְמֵימְרָא דְּלַעֲבוֹדַת לַיְלָה נָמֵי לָא חֲזֵי וְהָאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּאִילְפָא כִּיּוֹר שֶׁלֹּא שִׁקְּעוֹ מִבָּעֶרֶב מְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדַת לַיְלָה וּלְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ
Rachi (non traduit)
לעבודת לילה. הקטר חלבים:
ולמחר אינו מקדש. קס''ד דאסור לקדש הימנו קאמר שנפסל בשקיעת החמה לעבודת יום אלמא כולה כרבי חייא סבירא ליה:
Tossefoth (non traduit)
כיור שלא שקעו. השתא ס''ד דלאו דוקא אלא אפילו שקעו מעלהו [ומקדש] לעבודת לילה אלא רבותא נקט הכי אע''פ שלא היה משוקע בשקיעת החמה כשר לעבודת לילה אבל לבסוף דמשני ומסיק דאיכא ביניהו גזירת שיקוע ניחא דנקט שלא שקעו דאם איתא דשקעו אין מעלהו עד תרומת הדשן:
מַאי אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ נָמֵי דְּקָאָמַר לַעֲבוֹדַת יוֹם אֲבָל לַעֲבוֹדַת לַיְלָה חֲזֵי
Rachi (non traduit)
מאי אינו מעלהו נמי דקאמר. רבי יוחנן לעיל לעבודת יום משום פסול עבודת יום קאמר לה שלא יפסלו מימיו לעבודת יום וקא סלקא דעתך השתא שהעלאת הלילה תפסלם לעבודת מתיר כר' חייא:
Tossefoth (non traduit)
מאי אין מעלהו דקאמר לעבודת היום. פי' שיהא כשר לקדש לענין שיועיל לו קידוש לעבודת יום כגון קומץ ודם אבל לעבודת לילה כגון לאיברים חזי ופריך היינו דר' חייא בר' יוסף ומשני איכא בינייהו גזרת שיקוע כלומר לר''י אסור להעלותו גזירה שמא יפשע ולא יחזור וישקיענו דר' יוחנן אית ליה גזירת שיקוע ולהכי נקט שלא שקעו דאם שקעו לא יעלהו עד תרומת הדשן דלמא פשע אבל אם לא שקעו או שקעו והעלהו מקדש ממנו ור' חייא בר יוסף לא גזר וסבירא ליה דמעלהו כל שעה שירצה ולא חיישינן דלמא פשע וא''ת ולמה היו משקעין אותו כלל בערב היה להם להמתין עד סמוך לעמוד השחר כיון שהיו יכולין [להעלות] כל הלילה לקדש לאברים וי''ל (דלמא) לא רצו להמתין זמן שיקועו עד סמוך לזמן פסולו דלמא פשע ולא משקע ליה בעמוד השחר וה''ה שהיו יכולין לקבוע זמן שיקוע בתחילת הלילה או באמצעה דכדי שיהא זכור בעמוד השחר אלא לפי שהוא זמן פסול מתירים של דם וקומץ קבעו זמנו בערב ולר' יוחנן אע''פ שעל כרחן יש להן להעלותן לתרומת הדשן לא דמי כדפי' בקונטרס [לקמן וז''ל] דלא סגיא ליה בלאו קידוש זה שזכה לפייס של תרומת הדשן ולגזירת שיקוע ליכא למיחש דכיון שמצאו שקוע והעלהו ועכשיו הגיע זמן הסמוך לפסולו לא פשע ליה והדר משקע ליה ולא דמי למעלהו בלילה שמניחו לקדש כהנים הבאין תמיד להקטיר ואתי למיפשע וא''ת ויפסול מימיו ומה בכך והא השתא נמי כשמשקעו בעמוד השחר וחוזר ומעלהו ביום לא היה יכול לקדש במימיו למתירין דכבר נפסלו ולא מהני להו זריעה אלא לאברים היה יכול לקדש ומי הוא שוטה שיכול לקדש ביום קידוש גמור שיועיל לכל העבודות והוא עומד ומקדש קידוש שאינו מועיל אלא לאברים וי''ל דכיון דקידש להו המים בכלי שרת מצוה לשומרן כשאר קדשים שלא יפסלו כדפי' בקונטרס בהך דשמעתין אי נמי כדי שלא יבואו לידי נותר ויטמאו את הידים ובשמעלין את הכיור ביום היו מערין מימיו בכלי שרת דפעמים שמקדשין הרבה כהנים בכל דדין ומי שיש לו לקדש לאברים מקדש מן המים שבכלי שרת ושנים עשר כהנים שהיו מקדשין בבת אחת מן הכיור לצורך התמיד אף על פי שהיה פייס של תמיד קודם ע''ה כדמוכח במסכת תמיד (פ''א) מ''מ לא היו מקדשין בלילה עד שהיה יום ומעלין הכיור ונותנים מימיו בכלי שרת וממלאין אותו מים חדשים ומקדשים מהם שהרי היה זורק דם התמיד ונפסלו מימיו למתירין ולא מהני להו זריעה והא דפסלה להו לינה במים בכולה שמעתין היינו כרבי ולא כרבי אלעזר בר''ש למאי דפשיט אילפא לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו [וכולהו אמוראי דלעיל מודו דלכל הפחות ספיקא הוי והכא מפשט פשט ועוד צריך לומר דהא דאמר אביי לעיל דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלא לינה היינו קידוש אבל במים פוסלת והאי דפסלה נמי לינה במים אינו אלא מדרבנן דכיון דלא פסיל בקידוש לא פסיל במים דהכל [אחד] כדאמר לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו] ורבינו פי' בענין אחר וזה לשונו ומאי אינו מעלהו דקאמר משום חשש עבודת היום שאם יעלהו לעבודת לילה קודם תרומת הדשן יהיו סבורים העולם שמשקעין אותו בשקיעת החמה שלא יפסלו המים למתרין וקודם השחר שלא יפסלו לאברים ויבא לקדש ממנו למחר למתירין אף על פי שלא היה משוקע כל הלילה רק בשקיעת החמה ובעמוד השחר והיינו גזירת שיקוע דקאמר בסמוך דגזרינן שיהא משוקע כל הלילה עד תרומת הדשן כדי שידעו העולם שלא שקעוהו מבעוד יום כי אם להיות זכורים על ידי כך שיקוע דסוף כל הלילה שכשמצאוהו משוקע בשעת תרומת הדשן יחזרוהו וישקעוהו קודם היום כי אם יעלוהו לאחר שקיעת החמה יש לגזור שמא יאמרו שלהכשירו לעבודת מתירין למחר שיקעוהו בשקיעת החמה וכשר למתירין אף על פי שיעלהו לאחר שקיעת החמה ופריך אי הכי היינו דרבי חייא ברבי יוסף שפוסל למתירין בשקיעת החמה כי לרב חסדא שאינו פוסל למתירין אלא בעמוד השחר לא איכפת לן במה שיכשירום למחר למתירין כי בשיקוע דעמוד השחר מתכשר אפי' למתירים ומשני איכא בינייהו גזירת שיקוע דרבי יוחנן גזר להשהותו בשיקוע משום שיקוע דשקיעת החמה שאנו צריכין אז לשקעו כדי להזכיר שיקוע דסוף הלילה שלא יאמרו שאינו להזכיר אלא להכשיר למתירין ולכך צריך להשהותו עד תרומת הדשן כדפרישית ורבי חייא בר יוסף לא גזר והא''ר יוחנן קידש ידיו לתרומת כו' בשלמא לרבא דמוקי ליה לההיא כרבי אלעזר בר' שמעון הא כרבי איכא למימר דסבירא ליה לרבא דלרבי אלעזר ברבי שמעון לא פסלה לינה במי כיור כמאן דאמר לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ולא כההיא דלא פשיט ליה לעיל ולמחר אינו מקדש דבמילתיה דאילפא אינו צריך לקדש קאמר כרבי אלעזר ברבי שמעון ולא קאי אמי כיור לפוסלם למחר כי כשרים הם לרבי אלעזר בר''ש אלא לאביי דמוקי לה כרבי קשיא דרבי אדרבי דמאי שנא בהא דכיון דשקעו שוב אינו מעלהו דמצריך לשקעו כדי להזכיר שישקעוהו בסוף הלילה ומאי שנא בהא דקאמר דכבר קידש מתחילת עבודה דמשמע דתרומת הדשן תחלת עבודת היום שמשם ואילך עסוקים בעבודת היום בלא הפסק וכל שעה מקדש ועובד כל הבא לעבוד משם ואילך משמע דלא משקע ליה אחר שהעלהו לתרומת הדשן שאם כן יש הפסק בדבר ומשני הא דקרי ליה תחילת עבודה לאו משום דלא משקע ליה דודאי מסלק ליה והדר משקע ליה וקצת יש תימה בין לפי' זה בין לפירוש אחר לישנא דמסלק ליה דהא נמי היה יודע דמסלק ליה ואין קשה לו אלא משיקוע (דבתרא) מאי שנא הכא דמשקע ליה ומאי שנא התם דלא משקע ליה:
[אִי הָכִי] הַיְינוּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף
Rachi (non traduit)
אי הכי היינו דרבי חייא. מאי אינו מעלהו דקאמר רבי יוחנן עלה דר' חייא ודרב חסדא מאי אתא למימר הא רבי חייא נמי ה''ק:
שָׁאנֵי פָּרָה הוֹאִיל דִּטְבוּל יוֹם לָא פָּסֵיל בָּהּ אִי הָכִי לְמָה לִי דִּמְקַדֵּשׁ כְּעֵין עֲבוֹדָה [בָּעֵינַן]
Rachi (non traduit)
אי הכי למה לי דמקדש. הואיל ואין קידוש כשאר קידוש עבודה:
וְהָא פָּרָה דְּטַמּוֹיֵי מְטַמֵּינַן לֵיהּ דִּתְנַן מְטַמְּאִין הָיוּ הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בִּמְעוֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית שְׁמַע מִינַּהּ לָא פָּסְלָה בָּהּ (מַחְשֶׁבֶת) טוּמְאָה
Rachi (non traduit)
והא פרה דטמויי מטמאינן ליה. אחר קידוש זה כדתנן כו' וטבילה זו בהר המשחה היתה והכי תנן לה במסכת פרה (פ''ג מ''ו) ואחר טבילתו מיד הוא מסדר מערכתה ושורפה אלמא אחר הקידוש הזה היתה וש''מ לא פסלה לה טומאה י''ש חסרו''ן בספרי''ם ונראה לי הגירסא הכי שאני פרה הואיל וטבול יום כשר בה טומאה לא פסלה בקידושין שלה:
Now in the case of the [red] heifer we defile him, for we learnt: They used to defile the priest who was to burn the heifer and then make him immerse, in order to combat the opinion of the Sadducees, (1) who maintained: It[s service] was performed [only] by [priests] who had experienced sunset! (2) This proves that uncleanness does not invalidate it. (3) — The [red] heifer is different, since a tebul yom is not unfit for it. If so, why must he sanctify himself [at all]? — Because we want it similar to the [usual sacrificial] service. It was asked: Can [the priest] sanctify his hands and feet in the laver? (4) [Do we argue,] the Divine Law states, [And Aaron and his sons shall wash...] thereat, (5) but not in it; or perhaps it means even in it?— Said R. Nahman son of Isaac, Come and hear: Or if he immersed in the water of a pit and officiates, his service is invalid. Hence [if he used] the water of the laver in a similar way to the water of a pit (6) and officiated, his service is valid? — No: it is particularly necessary for him [the Tanna] to teach about the water of a pit. lest you say: If he can bathe his whole body therein, (7) how much the more his hands and feet. (8) R. Hiyya son of Joseph said: The water of the laver becomes unfit for the mattirin, as the mattirin [themselves], and for the [burning of the] limbs, as the limbs [themselves]. R. Hisda maintained: Even for the mattirin they become unfit only at dawn, as the limbs. (9) While R. Johanan maintained: Once the laver is sunk,10 it may not be drawn up again. (11) Does this mean that it is not even fit for a night service? (12) Surely R. Assi said, reporting R. Johanan in Ilfa's name: If the laver was not sunk [into the pit] before evening, [the priest] may sanctify [himself] thereat for a night service, but he may not sanctify [himself] thereat on the morrow? — What is meant by ‘it may not be drawn up’? for a day service; but it is indeed fit for a night service. If so, this is identical with R. Hiyya b. Joseph [‘s view]?

(1). V. Sanh. (Sonc. ed.) p. 353. n. 2.
(2). I.e., by priests upon whom the sun had set after their immersion, as in the case of the sacrificial service in general. The Rabbis however held that immediately after immersion (when he is called a tebul yom v. Glos) a priest was fit for the burning of the red heifer. V. Parah III, 7.
(3). Sc. the sanctification.
(4). By actually putting his hands and feet into it.
(5). Ex. XXX, 19. The Heb. means literally, from it.
(6). I.e., putting his hands and feet in the laver.
(7). If unclean, and such bathing constitutes valid immersion and makes him clean.
(8). But it is still possible that if he used the water of the laver in the same way. putting his hands and feet into it, his sanctification is invalid.
(9). The mattirin (q.v. Glos) are the sprinkling of the blood of animal sacrifices, and the burning of the fistful of meal of the meal-offerings; they are so called because they enable the sacrifices to be eaten or make them fit for the altar, and they must be done before sunset of the day on which the sacrifices are brought. Now the laver was sunk every day in a pit (v. supra 20a); if this laver was not sunk into it before sunset, its water is unfit on the morrow for ‘sanctification’ where the priest wishes to perform a mattir, just as the blood and the fistful of meal themselves become unfit for their purpose at sunset. Again, the limbs of the sacrifice must be burned before dawn of the day following its offering; if the laver is not sunk into the pit before dawn, its water is unfit for ‘sanctification’ on the following day for the service of burning the limbs. That is R. Hiyya b. Joseph's view. R. Hisda maintains that for the sprinkling of the blood too the water is unfit only if the laver was not sunk in the pit by dawn.
(10). Into the pit at sunset.
(11). Until dawn. It is now assumed that he means that even if a priest wishes to burn limbs during the night the laver cannot be drawn up, as this would render its water unfit.
(12). Viz., burning the limbs.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source